הטמעת זכוכית Low-E בצורה נכונה: האתגרים שבחימום של זכוכית בגדלים גדולים
אם אי פעם ניסיתם לחמם זכוכית Low-E בגדלים גדולים, אתם יודעים כמה זה מסובך. יש צורך שהחום יהיה אחיד לחלוטין בכל שטח הזכוכית. אם יש מקום אחד שקר יותר מהאחרים, נוצרות עיוותים אופטיים או לחצים שקשה מאוד להתגבר עליהם.
כשעוברים את גובה ה-3 מטרים, הנורות האינפרא-אדומות הרגילות כבר לא עובדות. הן לא נועדו לשימוש בגדלים כאלה. כאן נכנסים אנחנו לתמונה – אנחנו בונים מערכות אינפרא-אדומות מיוחדות, שנועדו לפתור את הבעיות האלה.
הבעיה ב”פשוט הארכת המערכת”
אי אפשר פשוט להאריך את החוטים כדי להגיע לגובה של 3 מטרים. אם עושים זאת, יהיו בעיות של ירידה חדה במתח החשמלי ונקודות קרות באזורים מסוימים של הזכוכית.
במקום זאת, אנחנו בונים מערכות מודולריות ומחוברות זו לזו. אנחנו משקיעים הרבה זמן בחישוב ההספק הנדרש לכל סנטימטר לאורך הזכוכית. למה? כי אנחנו רוצים שהחום יהיה אחיד מקצה לקצה. בלי עיוותים, בלי שינויים פתאומיים בטמפרטורה – רק חימום אחיד בכל שטח הזכוכית.
הפרטים הטכניים
אנחנו משתמשים בחוטי טונגסטן שנמצאים בתוך זכוכית קוורץ ברמת טוהר גבוהה. בהתאם למהירות התנועה של המסילה, אנחנו בוחרים בין גלים קצרים לגלים בינוניים.
המערכות האלה נמצאות בטונלים של חימום תעשייתי, והסביבה שם קיצונית. כדי שהן לא יישרפו, אנחנו משתמשים בקצוות מחוזקים ובחוטי חשמל עמידים, שיכולים לעמוד בעומס החשמלי הגבוה שהמערכות האלה דורשות.
החלק הקשה: האינטגרציה
חיבור מערכת באורך 3 מטרים זה דבר שונה לחלוטין מחיבור של מחמם קטן. צריך לאזן את העומס החשמלי בין השלבים השונים, אחרת המפסקים יפסיקו לעבוד.
והנה דבר שאנשים לעתים שוכחים: המערכות האלה מפיקות כמות אדירה של אנרגיה. המסגרות של הטונל יספגו הרבה מהחום הזה. אם לא נדאג למערכות קירור ופליטה טובות, עלולות להיות בעיות עם המסגרות שנושאות את הזכוכית. זו כמות אנרגיה גדולה מאוד, וצריך לנהל אותה כראוי.
בין אם אתם מחליפים מערכת קיימת שכבר לא עובדת, ובין אם אתם בונים מערכת חדשה, כל זה תלוי ביחס בין ההספק לבין האורך. אנחנו מוודאים שהזכוכית מגיעה לטמפרטורה הרצויה לפני שהיא יוצאת מאזור החימום.