הגדרת רמת החום הנכונה למחקר ופיתוח של זכוכית
אם אתם עובדים על חומרי זכוכית חדשים, אתם כנראה כבר יודעים שצינורות אינפרא-אדום מקוורץ שקוף הם הפתרון הטוב ביותר. אך הבעיה היא שהצינורות הזמינים בשוק כמעט אף פעם אינם מתאימים לצרכים שלכם.
כשאתם בונים פרוטוטייפ לצורך סינתזת חומרים, ההספק הכולל של הצינור אינו הדבר החשוב באמת. מה שחשוב הוא המיקום המדויק שבו נמצא החום.
זה לא רק עניין של גודל
רוב הספקים יבקשו מכם את האורך והקוטר של הצינור, וזהו. אנחנו חושבים על זה אחרת – אנחנו מתמקדים בעוצמת החום.
במעבדה, פרופיל חום אחיד לחלוטין יכול להיות בעייתי. לעתים זה גורם למתח תרמי או להתכה לא אחידה של החומר. לכן אנחנו משחקים עם דפוס הסלילה של החוטים ועם המרחק ביניהם. כך אנחנו יכולים ליצור “אזורים חמים” ו“אזורי ביניים” בתוך אותו צינור.
זה מאפשר לכם לשלוט בגרדיאנט התרמי בדגימה שלכם, בלי צורך בהערכות.
החלק הפיזיקלי (הגרסה הפשוטה)
אנחנו משתמשים בקוורץ שקוף, מכיוון שהוא מאפשר לקרינת אינפרא-אדום בגלים קצרים לעבור דרכו. במקום שקירות הצינור יספגו את האנרגיה, החום הולך ישירות למקום הנכון – ליעד שאליו אנו רוצים להגיע.
אנחנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, כדי שהצינורות לא יתעוותו או יהפכו עכורים כשהם נחשפים לחום קיצוני.
עם זאת, חשוב לשים לב לנושא הקירור – צינורות בעלי הספק גבוה מפיקים הרבה אנרגיה באזור קטן מאוד. אם המעטפת של הצינור לא מסוגלת לפלוט את החום, החום עלול לפגוע בחיוויות או בחיווט של המערכת.
גמישות ברמת המעבדה
אנחנו מבינים שהסדרים במעבדה לעתים קרובות קצת… כאוטיים. אולי יש לכם מתח חשמלי מסוים שצריך להתאים למקור חשמל ישן, או שיש לכם תא ואקום שקטן מדי להכנסת חלקים רגילים.
אנחנו בונים את הצינורות לפי השרטוטים שלכם. זהו.
אין לכם צורך לחפש בקטלוגים ולנסות למצוא פתרון. כך אתם מבזבזים פחות זמן על תיקון המכשיר, ויותר זמן על בדיקת התהליכים הכימיים. זהו פתרון שמתאים בדיוק לצרכים שלכם, ופועל מיד.