האמת לגבי רמת החסינות IP44: מדוע מחממים באינפרא-אדום כשלים בפועל
קל מאוד לציין את רמת החסינות IP44 בטבלת המפרטים של המוצר. זה נראה נהדר בחוברת המפרטים. אך יש הבדל גדול בין רמת החסינות הזו לבין מחמם שבאמת יכול לעמוד בתנאי השימוש האמיתיים.
בדרך כלל, המסגרת של המחמם עומדת בסדר. אך הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים נפגשים עם רכיב החימום. במערכות בעלות הספק גבוה, נקודה זו סובלת מנזקים חמורים בכל פעם שהמחמם נדלק ונכבה.
זו האמת לגבי מה שקורה בפועל:
רוב המחממים משתמשים בחומרי סגירה פשוטים. הם עובדים – עד שהם כבר לא עובדים. נורות אינפרא-אדום יוצרות חום עז ומרוכז. עם הזמן, החום עובר דרך החוטים וגורם להרס הבידוד שלהם. כשהבידוד נשבר, לחות חודרת לתוך המחמם. כתוצאה מכך נוצרים קצרים חשמליים, והמחמם כבה.
אני רואה זאת כל הזמן אצל המחממים מסוג “מסחרי”. הם משתמשים בחומרי הדבקה זולים, שנסוגים ופולטים גזים ברגע שהטמפרטורה עולה ל-150°C. ברגע שחומר הסגירה נסוג, רמת החסינות של המחמם נעלמת.
אז, איך ניתן לתקן זאת?
יש צורך בשיטת סגירה שתאפשר לאוויר לעבור, כך שהמתכת תוכל להתרחב. אנו משתמשים בסיליקון לחומרי סגירה, וכן בחומרים מחוזקים. זה יוצר חומה פיזית שנשארת במקומה, גם כשהנורה חמה מאוד.
אנו גם נוטשים את השימוש ב-PVC לחוטים. PVC הוא חומר גרוע – הוא נמס וגורם לנזקים לרכיבי המחמם. במקום זאת, אנו משתמשים בסיבי פייברגלאס או PTFE. כך, החוטים נשארים במקומם, גם כשהמחמם רוטט או חווה שינויי טמפרטורה חדים.
אך יש בעיה אחת…
אי אפשר פשוט לסגור הכל בצורה אטומה. אם נעשה סגירה יתרה, בלי אפשרות להשאיר אוויר לעבור, ייווצר לחץ פנימי. לחץ זה יגרום לנזקים למעטפת הקוורץ של המחמם. צריך למצוא איזון – רוצים שהמחמם יהיה עמיד בפני מים, אך צריך להתחשב גם בהתרחבות החומרים. אם המתח לא יהיה מתאים, החוטים עלולים להישבר או הסגירה להישבר.
הכל תלוי בפרטים.